יום שישי, 27 במרץ 2015

בסימן איור: מתנות לחג/המלצות לשבת

לפני שמתחילים, אם גם לכם חם וכל מה שמתחשק זה להעביר את השבת עם מיזוג וגלידה (ניסיתם את גלידת החרוסת של בן&ג'ריס?!), אז רצוי מול סדרת טלוויזיה טובה אבל אם אתם פחות במוד של קאוץ' פוטאטו גם להאזין לאלבום המופתי הזה של Kings of Convenience יהיה אחלה של דבר, באחריות, עשיתי את זה במשך כל השבוע האחרון.
ולענייננו, דבר מה שהפנמתי לאחרונה: כשפסח בפתח כולם במתח! זה בהחלט משהו שאני יכולה להזדהות עימו ולא כי אני מצחצחת ומקרצפת את הבית ועסוקה בלקנות מתנות לכולם. אלא כי זה מה שכולם מסביבי עושים. העובדה שכולם במתח כשפסח בפתח עושה אותי במתח ועכשיו כשהורדתי את זה מהלב, אני יכולה לומר בבטחון שאני ממש לא עומדת להשתעבד ולהכנע לתחושת האובר-צרכנות והאובר-השתדלות שיש בחג הזה. זה בכלל אמור להיות חג החירות לא? חוץ מזה, זה לא שיש לי איזה מליון דודות לקנות להן מתנות ואין ממש טעם שאני אעמול כרגע על הנקיון והסדר בדירה שכורה שאני עומדת לעזוב ממש ממש בקרוב.
אבל מה לעשות שלאלהים היו תכניות אחרות בשבילי, בכל זאת, הוא הוציאני ביד חזקה ובזרוע נטויה ממצרים וכל זה, אז כך יצא ובעת שיטוט רנדומלי במספר מוקדים בעיר, החלו ליפול עליי כל מיני דברים יפים ומגניבים מהשמיים (רק למען הסר ספק: השיטוטים לא היו רנדומליים בכלל ולא באמת נפלו עליי דברים מהשמיים, זה נכתב למען העצמת הסיפור;)), וברגע שזה קרה כבר ממש לא יכולתי להמשיך עם האמירות וההכרזות ונאלצתי להכנע.
התחנה שבה התרחש הנס הראשון היתה "בית הצעירים" במזא"ה 9 ושם חזיתי בקסם שנקרא: תערוכת אמנות ברת השגה של לה קולטור. זה בהחלט היה פלאי ומשובב נפש להיות כה קרובה לאמנות שאני לא צריכה למשכן בשבילה כליה. יחד עם זאת, הפלא האמיתי בכלל נח לו בחנות הקטנה והמתוקה של התערוכה שבה היה מגוון נחמד מאוד של מוצרי נייר מאויירים ומשורבטים במחירים נוחים גם כן. בשלב הזה ליבי כבר התרכך מעט והצליחו להשתרבב לתיקי שני פריטים ייחודיים עד מאוד. הראשון הוא הגדה של פסח, כן, כן, שמעתם נכון... הגדה שכל החלקים בה מאויירים ביצירתיות רבה על ידי אמן שונה ובניגוד לשאר הדברים שחמדתי לעצמי, זו עומדת להיות מתנה שתנתן למארחים בערב החג.
התערוכה הספציפית הזו במזא"ה 9 כבר הסתיימה אבל קבלו לינק לעמוד הפייסבוק של לה קולטור שדרכו ניתן להרשם לעדכונים על תערוכות נוספות: LaCulture.
הדבר השני שרכשתי בתערוכה הזו, זהו איור מקסים של האמנית גפן רפאלי. היא יוצרת איורים ממש יפים עבור מגזינים ואתרים ויש לה גם חנות שבה היא מוכרת איורים שלה על חולצות, תיקים וכו', אני בעקרון הכרתי אותה דרך חברה שעוקבת אחרי חשבון האינסטגרם שלה: dailydoodlegram שבו היא מעלה מדי יום איור. את האיורים היא מאיירת בעט שחור (מדובר בסיטואציות שהן בעצם השראה שהיא שואבת ממשתמשי אינסטגרם אחרים), לאחר מכן היא מצלמת את האיור באייפון ומעלה לאינסטגרם, התוצאה נקייה, ייחודית ומעניינת. בגלל שיש לי פטיש לנזירות הייתי פשוט חייבת שהאיור הבא שמגיע בתור גלויה קטנה יהיה שלי:
בשלב הזה כבר נהיה לי דיי ברור שאלהים מסמן לי שאיורים זה "הדבר" אז ברגע שחברה הציעה לי להתלוות אליה למכירת חפצים מאויירים של בתיה קולטון ורותו מודן כמובן לא היססתי והלכתי בעקבות הקריאה הן החברית והן האלוהית. בתיה קולטון ורותו מודן הן שתי מאיירות וותיקות שמאיירות לספרי ילדים, רומנים גראפיים וכו' וכו' ומדי פעם הן מטביעות את האיורים שלהן על חפצים יומיומיים ועושות מכירה למשך כמה ימים כדי שגם העוברים והשבים יוכלו להנות מפריטים משובחים ומתוקים כל כך. אני כבר זמן מה ממש חושקת במחברת ופנקס ומאוד שמחתי כשמצאתי אותם שם:
שדרות רוטשילד 69, תל אביב. שבת: 10:00-18:00.

ולמרות הכל, עדיין מדובר בבלוג על אופנה וטלוויזיה וגם לבלוג מגיע לקבל מתנה לפסח, לכן, מאוד שמחתי כשבשיטוט רנדומלי (והפעם על אמת) באינטרנט מצאתי ספר שכותרתו היא לא פחות ולא יותר: Fashion on Television ובאותו הרגע רכשתי את גרסת הקינדל שלו וכבר באותו היום התחלתי לקרוא. לא מוקדם מדי לומר שהספר הזה עומד להיות התנ"ך של הבלוג. הספר מהווה אבן דרך בתחומו וסוקר ומנתח באופן אקדמי, נהיר ומעניין את הקשר בין אפנה לטלוויזיה, לתרבות הצריכה והערצת סלבס ועוד. אם יש עוד מישהו בקהל שמתעניין קצת בקשרים הללו כמוני, אני ממליצה בחום ווואו כמה שחם כאן עכשיו.

*הערת המחברת: עדיין ללא מצלמה. התמונות הנ"ל צולמו במצלמת סמארטפון רגילה ועובדו באינסטוש.

יום שלישי, 17 במרץ 2015

A walk down memory lane #1: Headbands

מאז ומתמיד אהבתי סרטים לשיער, לפחות מאז שהייתה לי האופציה לבחור את האקססוריז שלי בעצמי. לא הייתי מהתינוקות/הילדות הקטנות שהאימהות שלהן היו מלפפות עליהן סרט שמכסה את כל הראש הקטן שלהן. במקום זאת, הסתובבתי עם הקרחת שלי עירומה וחשופה, ללא קישוטים מיותרים, כבר אמרתי ילדות עשוקה/ חינוך סובייטי? בכל מקרה, בערך מגיל 8 אני ממש זוכרת את עצמי עם סרטים וכילדה שהעבירה את מיטב שנות ילדותה בשנות ה-90, עמד לרשותי מבחר עצום של סרטים מבד בכל מיני מרקמים: כותנה חלקה או זאמש מחוספס והם היו מוחזקים באמצעות גומי, כן, אלו שהיו פשוט לופתים את הראש. למי שלא זוכרות/לא יודעות על מה אני מדברת (אני בטוחה שאין חיה כזו כאן), לא אחסוך מכן דוגמאות. אחת הילדות החמודות שעשתה שימוש בסרטים לשיער בשנות ה-90 הייתה מליסה ג'ואן הארט בסדרה, Clarissa Explains it all. אין ספק שהסדרה היוותה השראה עבורי וממש אהבתי את הבגדים שלה וכמובן את הסרטים, היא הייתה כזו קולית!
ובקפיצה גדולה היישר לשנות ה2000, אקדיש את הפסקה הבאה למי שהביאה ללא צל של ספק את הקאמבק של הסרטים לשיער והיא..תופים בבקשה! ! ! קווין B (לא, לא ביונסה), הלא היא בלייר וולדורף, יקירת האפר איסט סייד. בלייר תיבלה את הסרטים המוכרים מהניינטיז באמצעות קמצוץ של זוהר, קורטוב של שיקיות וחופן של יוקרה. בתור מישהי שהיו לה הרבה תככים ומזימות לרקוח בראשה היפה, היא הייתה צריכה לעטוף אותו בסממן היכר דומיננטי למען יראו וייראו והיא  נשאה את הסרטים בחינניות ואצילות כיאה למלכה האם.
טרנד סרטים נוסף שבא וחזר ובא והלך הוא טרנד הבנדנה. אני זוכרת שהייתה לי בנדנה אבל זה היה בתקופה הרעה של הבנדנות כשלא השתמשו בהן בתור סרט, אלא בתור כובע שעשו ממנו משולש שכיסה את מרבית השיער מאחורה. זה בהחלט היה פספוס הבנדנה הגדול, אבל היא הצליחה להציל את כבודה כשהיא חזרה בתור סרט וזה בהחלט מגניב וכיפי.


ולבסוף, הגלגול הנוכחי של הסרט לשיער הוא הסרט עם פס המתכת בפנים שעוזר לייצב ולכוונן את הסרט על הראש ומהווה בעצם שילוב של הסרט הרגיל והבנדנה. אני רכשתי את הסרט הראשון שלי מהסוג הזה בטי מרקט לפני כארבע שנים והוא מלווה אותי עד עצם היום הזה. מי שמדגמנת את הסרט הזה בייצוגיות רבה היא טיילור סוויפט המתוקה והאהובה:


הקטע המגניב בסרטים האלו הוא שנראה לי שזה לא כ"כ קשה להכין אותם לבד. אני בהחלט הולכת להתנסות בDIY בנושא ולחזור עם עדכונים מהשטח. ובינתיים, הנה אני עם סרט הפולקה דוטס שרכשתי מאלדו:
(*צולם במצלמת פלאפון בשל בעיות טכניות במצלמה הרגילה)

מה הסרט שלכן? אשמח לשמוע:)
פולי

יום שלישי, 3 במרץ 2015

הבחורה החדשה/ישנה?

נכון שאי אפשר שלא לאהוב את זואי דשנל המתוקה והמצחיקה? ובייחוד את הדמות האדירה שהיא מגלמת כג'סיקה דיי בסדרה: "הבחורה החדשה"? אני בהחלט מאוד אוהבת את השחקנית, הדמות והסדרה. בהתחלה לא ממש התחברתי לסגנון ההומוריסטי של הסדרה אבל די מהר נתתי לה הזדמנות שניה ומאז אני מנהלת רומן רשמי עם הבחורה החדשה הזו. בסדרה, ג'ס מגלמת מורה בחטיבת ביניים באל איי והיא מתגוררת בדירת שותפים עם שלושה גברים רווקים. עכשיו נשאלת השאלה-האם באמת מדובר בבחורה "חדשה" או שהיא בכלל בחורה "ישנה"? (ולא, הפעם זה לא הולך להיות דיון אקדמי-פוליטי על האם הסדרה היא פמיניסטית או לא:)...)
הרי זה דיי ברור שיש בה המון מן הרטרו ולכן אפשר לומר בבטחון שהיא בחורה דיי "ישנה":
1. השם המלא של ג'ס הוא ג'סי'קה דיי-הכי שם של שחקנית גלאם מימים ימימה.
2. דיי זה גם שם המשפחה של הדמות Alisa Day מהשיר של ניק קייב וקיילי מינוג, Where the wild roses grow וגם לשיר הזה יש ממש ניחוח של פעם.
3. הבגדים: ג'ס בהחלט מפלרטטת עם המחצית הראשונה של המאה ה-20 במלבושיה ובעיקר נושאת חיבה רבה לשנות הארבעים והחמישים; הרבה חולצות עם צוווארוני פיטר פן, אהבה גדולה לנקודות ועיגולים וחצאיות קלוש כאשר ההתאמה שלהם ל2015 היא בכך שהן מקוצרות בכמה סנטימטרים טובים מעל הברך. גם השיער השופע והאיפור (שפתיים אדומות ועיינים מודגשות) שלה מאוד מזכירים את התקופה הזו. לרכישות אונליין ברוח הפיפטיז או סתם בשביל לשטוף את העיניים, מומלץ מאוד לבקר כאן וכאן.
4. העלילה: מכירים את ז'אנר קומדית ה- Screwball (בתרגום חופשי ומטורף: "קומדיה מטורפת") ההוליוודית? בגדול, מדובר באחות הגדולה של הקומדיה הרומנטית. הscrewball comedy החלה את דרכה בשנות השלושים והיא מתפקדת כקומדית פארסה בעלת קצב מהיר, מרובת רמיזות מיניות, משחקי מילים, הומור פיזי, נונסנס ובעיקר הרבה טעויות שונות ומשונות וכמובן גם לא חסרה בה הרבה רומנטיקה מתוקה. נשמע מוכר?:) בתוך הז'אנר הזה יש קטגוריה של סרטים שבהם מככבות שלוש-ארבע דמויות, כאשר הדמות הראשית היא בחורה שחיה ו/או מחוזרת על ידי שניים או שלושה גברים-ממש כמו ג'ס וגברבריה. לדוגמא: The more the merrier וחמים וטעים של בילי ויילדר שבמקרה זה גם אחד הסרטים האהובים עליי.
ואולי New Girl זה בכלל עיבוד לסדרה הנודעת מסוף שנות השבעים: threes company וג'ס היא בכלל גלגול נשי-עכשוי של ג'ק:)
מתה על חולצת הלבבות-סוףהסבנטיזתחילתהאייטיז רולז!!!