אם לומר את האמת מעולם לא הייתי חובבת טרנדים גדולה, מה שבטוח שלא הייתי עוקבת אחריהם בצורה אדוקה. לפעמים התחשק לי משהו ולאחר מכן בדיעבד גיליתי שזה גם היה טרנדי באותו רגע. כיום אני עוקבת קצת יותר ומערכת היחסים שלי עם טרנדים הפכה לסבוכה יותר. ממקום של אדישות, אני מוצאת את עצמי מתעצבנת או מפתחת עמדות ודיעות לא טרנדיות בעליל על מלא טרנדים. בשביל שתבינו כמה רחוק הלכתי עם זה, הצלחתי למצוא קשר בין סדרת האימה, אמריקן הורור סטורי לבין המגזין קינפולק. כן, כן, קראתם נכון. האמת היא שקשה להגיד שזה מגזין טרנדי כי הוא לא מוכר מדי חוץ מבקרב בלוגריות אופנה ולייף סטייל, אבל שם הוא מתפקד כמינימום התנ"ך החדש, מה שאומר שאני רואה יותר מדי תמונות שלו על שולחן לבן לצד כוס קפה וגיבסניות באינסטגרמפיד שלי.
 |
| מי מסתתר מאחורי הוילון? "חתול, מפלצת או ילדה יפה?" |
כמובן שזה מיד מילא אותי ברגשות אמביוולנטיים של אהבה-שנאה שהייתי חייבת ליישב ובמקביל, כבר המון זמן רציתי ספר טוב עם השראות לעיצוב הבית, אז החלטתי שזו הזדמנות טובה להזמין את המהדורה המיוחדת של קינפולק הום. כשהוא הגיע, התחלתי לעלעל בו ועשיתי לעצמי רשימה של כמה דברים שחזרו על עצמם: מינימליזם, סגפנות, איפוק. לבן, צנצנות שקופות, סוקולנטים, סוקולנטים בצנצנות שקופות, שמיכות צמר אפורות, עץ, עציצי בית, אנשים בחיוך קמצני לובשים לבן, אנשים בחיוך קמצני לבושים אפור. בעצם מדובר בטרנד הסקנדינבי הכל כך אהוב שהלביש המוני בתים בגוונים מונוטוניים.
- - - - - - - - - - - - - -
ואז צפיתי באחד הפרקים של העונה החמישית של אמריקן הורור סטורי: הוטל שבדיוק הסתיימה לה ונפל לי האסימון. לא יכולתי שלא לראות את הדמיון בין הדמות של קלואי סביני לדמויות המחויכות קלות בקינפולק. מוקפדת ומדויקת (שזו המילה החמה כרגע בקרב אוהדי קינפולק ושאר טרנדי לייפסטיל) עם תסרוקת אסופה רפויה, לבושה בחולצה תכולה ומכפותרת עד הכפתור האחרון, מכנסים מחויטים בצבע אפור באורך קרסול ונעליים שחורות. עכשיו שלא תבינו אותי לא נכון, אני חושבת שזה מהמם. באמת, לרגע לא הרגשתי שיש בזה משהו מלחיץ וקלואי סביני הורסת גם בחיים האמיתיים.
אבל הדימוי הזה גם גרם לי להזכר בדברים אחרים שיצא לי לראות במהלך הסדרה או במקומות אחרים השואבים מעולמות האימה; צנצנות, מצעים לבנים, מינימליזם, סגפנות והפעם זה כבר לא היה כזה מהמם. זה היה מלחיץ ואפילו מטריד, שזה ממש הגיוני כאשר הדברים האלו מופיעים בסדרת אימה. הקונוטציות שעולות ישר הן: מחלות נפש, התפרצויות היסטריות, אפילה, רוע ושמרנות.
 |
| image: Stefaan Beermaert מתןך האתר: Scribol.com |
- - - - - - - - - - - - -
לבוש ועיצוב בית מינימליסטי בצבעים מונוטוניים ומונוכרומטיים (כאמור: לבן, אפור, שחור) כל כך מדבר אלינו כי בתקופת השפע שאנו חיים בה, יש כל כך הרבה מהכל בכל מקום. המון צבעים, המון גזרות, המון סגנונות ואנחנו הולכים לאיבוד, אז אנחנו פונים לאורח חיים איטי שמקושר למינימליזם וכשהכל מינימליסטי וקטן יש הרבה אור ואיזושהי שלווה שאופפת את הכל. אבל אין צבע. וקשה לי בלי הצבע. אין צחוקים בקולי קולות. יש חיוכים מאופקים. אין ורוד וסגול וירוק ואדום וצהוב, יש לבן ושחור ואפור ומצעים לבנים.
כשאני רואה את כל זה, אני באמת חושבת שיש בזה משהו יפה ומרגיע ואפילו מיישמת קצת בבית שלי, אבל יש בזה גם תחושה של ה"שקט שלפני הסערה", מן היסטריה מודחקת כזו שבכל רגע עלולה להתפרץ ולצבוע את כל הלבן הזה בקצת אדום (מצטערת על הנימה המורבידית).
***נקודה למחשבה.
ולסיום בנימה אופטימית, הנה תמונה של פינת הקינפולק הום הפרטית שלי
(לא בתמונה: הספה הכחולה והכיסאות הצבעוניים:))
 |
| מתוך האינסטגרם שלי |
-
-
