יום שלישי, 16 בפברואר 2016

כאבי גדילה

קראתי איפשהו שהיום מתחילים את גיל ההתבגרות סביב גיל 25. עוד חודשיים אני בת 29 ואני מרגישה עמוק בתוך גיל ההתבגרות, כל כך עמוק בתוך גיל ההתבגרות שזה אפילו מרגיש יותר עמוק מגיל ההתבגרות המקורי. אני ממש יכולה לחוש איך הגוף שלי צומח וגדל, מעין זרמים חשמליים כאלה מטיילים להם לאורך הידיים והרגליים שלי, כאילו מאותתים להם שיש להם עוד לאן לגדול. הלב שלי מתכווץ ולא משחרר ובשביל להחזיר אותו לקצב רגיל, אני לוקחת נשימה גדולה ושניה לפני שהלב שלי חוזר לפעום כרגיל, אני מרגישה דקירות בכלוב הצלעות. הלב שלי עמוק בתוך גיל ההתבגרות. הלב שלי גדל וזה גם קצת כואב לפעמים.

רגעים שקשורים ללבבות וכאבי גדילה ברוח גיל ההתבגרות שאספתי לאורך השנים:

http://weheartit.com/entry/41257200#. לא מצאתי בצבעוני:(


- - - - - - - - - - - - 

,Nothing breaks your Heart
You're Fireproof


- - - - - - - - - - - - 

We'll meet beyond the shore
We'll Kiss Just as before
Happy we'll be beyond the sea
And never again I'll go sailing
I know without a doubt
.My Heart will lead me there soon


 





- - - - - - - - - - - -

Hey! wait! I got a new complaint
Forever in debt to your priceless advice


----

** מדובר בפוסט לא סופי, כי תמיד נזכרים בעוד רגעים של כאבי גדילה לבביים ובגלל שהלב תמיד ממשיך לגדול, מתווספים עוד ועוד רגעים. מוזמנות ומוזמנים לכתוב לי את שלכם.

יום שישי, 12 בפברואר 2016

הדירה הכי יפה בנטפליקס שלכם

בזמן האחרון אני ממש בקטע של עיצוב הבית. לאחרונה עברנו דירה וממש השקעתי מחשבה בעיצוב שלה ומאוד נהניתי מהתהליך כולו. אפילו חברים שבאו לבקר ממש התרשמו מזה שלא סתם קנינו הכל באיקאה ושהיה לנו כוח להסתובב בין חנויות ולבחור פריטים ייחודיים. זה ממש כיף שהבית שלך מעוצב לפי הטעם שלך ושכל בוקר כשקמים מרגישים נחת ובערב כשהולכים לישון חשים התפעלות כל פעם מחדש. נכון, העבודה עדיין מרובה ויש עוד מה להוסיף, לשנות ולגוון ועם זאת ניתן בהחלט לומר שאני ממש מרוצה ממה שיצא עד כה. אני כל הזמן אומרת לעצמי שאני צריכה לצלם כמה תמונות יפות ולהעלות לכאן. מקווה שמתישהו אפסיק להתעצל ואכן אעשה זאת.

ולא.. זו לא הדירה שלי...

עיצוב הבית זו אמנם אהבה יחסית חדשה, אבל קאוץ' פוטאטו מדופלמת אני כבר שנים, כך שדי ברור שאני גם ממש בקטע של נטפליקס. באותו הערב שיצאה הידיעה שנטפליקס הגיעו לארץ כבר רכשנו מנוי. אחת הסדרות שצפיתי בה בהנאה רבה היא Master of None בכיכובו של עזיז אנסארי, שחקן וקומיקאי צעיר מגניב לאללה. הסדרה מגוללת את חייהם של צעירים ניו-יורקרים בסוף שנות העשרים-תחילת שנות השלושים שהשלימו את הטרנספורמציה מהיפסטרים ליאקים וסובבת סביב הנושאים שמטרידים כל מי שנמצא בגיל הזה; מערכות יחסים, קריירה וכו' וכו'. הם גרים בוויליאמסבורג וסביבתה, אוכלים במקומות הכי שווים, לובשים בגדים יפים וגרים בדירות הכי מגניבות שיש, שככל הנראה הם כבר יכולים להרשות לעצמם כי הם יאקים כאמור. לדמות של עזיז בסדרה, דב, יש את הדירה הכי יפה ביי פאר וכבר שתלתי כאן שתי תמונות שלה. מדובר בסגנון ניו יורקי אקלקטי שכזה, שיק בוהמייני-וינטאג'י חמים ונקי בו"ז שזה השילוב האולטימיטיבי בעיניי. הרבה עץ, עור, ירוק של עציצים, קירות חשופים ונגיעה תעשייתית, יש לבן, אבל גם יש המון צבע וטקסטורות. לגמרי הדירה המושלמת. 



מעבר לזה שיש במה לשטוף את העיינים בסדרה הזו, מדובר בסדרה ממש מצוינת שנוגעת בנושאים שרובו המוחלט של בני דורנו מתחבטים בהם. כל פרק מטפל בנושא אחר ועושה זאת בהומור רב ורגישות אינסופית: מצד אחד הרצון למצוא זוגיות ולהשתקע ומצד שני השאיפה לעצמאות מתמדת, מצד אחד ההתרגשות שמלווה מערכות יחסים בתחילתם והשגרה והבנאליות שתוקפות אותן כעבור זמן מה, הפערים הבין-דוריים-תרבותיים עם ההורים והנסיון לגשר עליהם ולשמר קשר משפחתי חם. כמובן יש גם את הנגיעה בהתמודדותם של בני מהגרים עם סטיגמות חברתיות וגולת הכותרת-זו סדרה פמיניסטית עם דמות ראשית גברית שב-א-מ-ת אוהבת נשים במובן השוויוני של כבוד והכלה. 



אז המלצה שלי... בינג'פליקס כיפי לשישי בערב;)

*כל התמונות נלקחו מתוך הראיון המעניין הזה עם המעצבת אמי וויליאמס.