יום שלישי, 3 במאי 2016

הסיפור על איך ה-FOMO הצליח למצוא את דרכו לטיול שלי בארצות הברית

או הכותרת הכי ארוכה בעולם// או צרות עולם ראשון.
 
בכל מקרה, לא ממש השארתי מקום לספק בפוסט האחרון שאני טסה לארה"ב לשלושה שבועות ושאני מאוד מתלהבת מהעניין. למען האמת, לא תכננתי את הטיול בפרוטרוט לפני הטיסה, אלא רק החלטתי על יעדים רצויים: קליפורניה-בעיקר כביש 1 עם עצירה בסן פרנסיסקו, טורונטו, בוסטון וניו יורק לקינוח, כך שיצא מן טיול טעימות שכזה עם יעדים לא בהכרח מאוד קשורים זה לזה. בכל מקרה, כשנחתנו באל. איי ההתרגשות אכן הייתה גדולה, יצאנו לדרך על כביש 1, כאשר היעד הסופי הוא סן פרנסיסקו. יום-יומיים עברו ועד כאן הכל טוב יפה ואז הגיע ה-FOMO.

שיר ל-FOMO שלי

כן, כן, המניאק הקטן שחשבתי ששמור רק לימים של בטלה מול הטלוויזיה כששאר העולם עושה דברים כייפים, הצליח למצוא את דרכו אל הטיול המדהים שלי. הוא הגיח בדמות מחשבות מהסוג הבא: "אנחנו 3 שבועות בארצות הברית-למה אנחנו לא עושים רואד טריפ יותר רציני?// ומה עם ניו אורלינס?// ומה עם גראנד קניון?// ומה עם יוסמיטי-היא רק במרחק של 3 שעות מסן פרנסיסקו, למה לא נסענו לשם..?" וגם מחשבות מהסוג הבא: "אני לא מאמינה ששוב תכננתי טיול ערים// כואבות לי הרגליים// כל היום אני תוקעת ג'אנק פוד// בא לי לרבוץ באיזה ריזורט טרופי על שפת הבריכה". בעצם מדובר בתגובה דיי מפונקת שהיא תוצאה של פליאה מהמדינה הענקית והמגוונת הזו (כמו שחוויתי גם בפעמיים הקודמות שביקרתי בה) והרצון לעשות המוני אטרקציות שונות ומשונות והמחשבה התמידית ש"הדשא של השכן ירוק יותר". מה שכן, לבסוף איי סנאפד אאוט אוף איט ופשוט התחלתי לראות מה נמצא מול העיניים שלי וגם אם יש רגעים רגילים פה ושם, בעיקר יש המון יופי וקסם.

קבלו את קליפורניה (החלק הראשון של הטיול), אותי ואת גיל מתרגלים קצת מיינדפולנס והמצאות ברגע הזה (טוב, זו רק אני, גיל וקליפורניה ממש לא צריכים את זה...)


















מציג את 20160430_172651.jpg