יום שבת, 17 בינואר 2015

The GIRLS are back in town

אז 2015 כאן כבר כשלושה שבועות והיא הביאה איתה את החורף למחוזותינו ואת Girls למרקענו. לפני מספר ימים צפיתי בפרק הראשון של העונה הרביעית ואני חייבת לומר שהפעם תחושת ההנאה גברה על תחושת המועקה ויחד עם זאת האחרונה עדיין ריחפה מעל. מהי תחושת המועקה הזו? ובכן, זו מן הזדהות כואבת שכזו עם הדמויות האבודות, המוגזמות, הקלישאתיות, המגניבות והפתאטיות. למה אני מזדהה? כי לפעמים אני קצת כמו האנה הוואנבי סופרת האגואיסטית ולפעמים אני קצת כמו מארני הילדותית עם חרדת הנטישה, לפעמים אני קצת כמו שוש השטחית ולפעמים אני רוצה להיות קצת כמו ג'סה השמה זיןעלהכלעדשזהכברמגוחךאבלעדייןמגניב. ולמה ההזדהות הזו היא כואבת? כי איתה מגיעה ההכרה שגם אני חלק מהדור שלהן, דור ה-Y האבוד.

ע"ע דור ה-Y: (באנגלית: Generation Y), הידוע אף בשם דור המילניום, הוא כינוי לדור אשר נולד בעולם המערבי לאחר דור ה-X. אף שאין הסכמה מלאה לגבי שנת ההתחלה והסיום של הדור, לרוב הכוונה לגל דמוגרפי של אלו שנולדו במהלך שנות ה-80 ושנות ה-90. על פי מחקר שפורסם בניו יורק טיימס, אמריקאים שנולדו בשנות ה-80 עוזבים בגיל מאוחר את בית הוריהם, שליש מהם עוברים דירה בכל שנה ו־40% מהם חוזרים לבית ההורים לפחות פעם אחת. כמו כן הם עוברים בממוצע שבע עבודות עד גיל 30, כשני שלישים חיים עם בן זוג בלי להתחתן, ואלו שבוחרים להתחתן עושים זאת מאוחר מאי פעם. על פי מחקרים אחרים, אחד המאפינים העיקריים של הדור הוא עיסוק עצמי מוגבר, הגובל לעתים בנרקיסיזם.
כמה מילים שלי על דור ה-Y: האנשים שמשתייכים לדור הזה מרגישים מבוזבזים כאלו, אלו אנשים שמצד אחד הם משכילים מהוריהם, הם דעתנים, הם ביקורתיים ויצירתיים ומצד שני, מדובר בדור שעתידו במקרה הטוב לא ידוע ובמקרה הרע פשוט אינו קיים. לא משנה כמה האנשים האלו ירצו לצבור נכסים (חומריים וגשמיים) לקנות דירה, אוטו וכו' (אותם סמלי הסטטוס שההורים שלהם הצליחו להשיג יחסית דיי בקלות), הם לא יצליחו לעשות זאת. נגזר על דור ה-Y להיות ממומן על ידי הוריו ואלו שהוריהם אינם יכולים לממנם, ככל הנראה פשוט לא יצליחו להחזיק מעמד או לחילופין יצטרכו לחפש דרכים "יצירתיות" בשביל לשרוד.
בסוף שנות ה-90, הרבה לפני הגעתו של דור ה-Y למימדים המפלצתיים שהוא הגיע אליהם כיום, החלה להיות משודרת ב-HBO סדרה שבדיוק כמו "בנות", מורכבת מארבע דמויות נשיות שחיות בניו יורק, הלוא היא "סקס והעיר הגדולה". רק שבמקום סניקרס בלויים הפוסעים ברחובות ברוקלין, פוסעים להם נעלי עקב של ג'ימי צ'ו ברחבי מנהטן ובמקום 4 בחורות אבודות בשנות ה-20 לחייהן, אנו מוכנסים לחייהן של 4 נשים מצליחות ומוצלחות בשנות ה-30 לחייהן. כידוע דמויות סקס והעיר הגדולה ובייחוד קארי בראדשו היוו מושא לקנאה והערצה. הן היו "היפות והנכונות".

קשה להגיד זאת על האנה, ג'סה, שוש ומארני. קשה להגיד שהן "היפות והנכונות" ושהן הצליחו בחיים באיזושהי צורה יוצאת דופן וגם לא ניכר שהן ששות לשנות את מצבן הרעוע. כמו כן, בשל היותן נציגות מובהקות של דור ה-Y נראה שאפנה לא מעניינת אותן במובן הפאשינסטי של המילה ואם איכשהו הן מקושרות לאפנה זה כי נאמר עליהן שהן הקורבנות שלה. אני דווקא נוטה לא להסכים עם האמירה הזו ובעיניי מה שהבנות בעצם עושות, הוא  לא להיות אפנתיות או לא אפנתיות וגם לא היפסטריות לפי חלק מהמבקרים, אלא פשוט לעסוק באקט ההתלבשות.

הסבר יבוא מיד לאחר ההגדרות הבאות:
ע"ע אפנה: אפנה היא התכתיב החברתי לפרטים הנחשבים ל"נכונים", "ראויים" ו"יפים" ביותר בתחומים שונים, כגון ביגוד, ריהוט, עיצוב פנים וחוץ, נימוסים, ואמנות. האופנה טבעה להשתנות תדיר, והיא נוצרת בדרך-כלל משיקולים שאינם רציונליים. האופנה משפיעה גם על תפיסת היופי בעיני הציבור. נשים שבעבר נתפסו כיפות עשויות להראות כעבור כמה מאות שנים (או אף כמה עשורים) כלא יפות כלל. תכתיבי אופנה בהקשר זה עשויים לגרום לבעיות כגון דימוי עצמי נמוך, אנורקסיה, ועוד.
ע"ע התלבשות: 1. הַצָקָה, שִׁגּוּעַ, נִגּוּן. 2. הִתְעַטְּרוּת, הִתְגַּנְדְּרוּת, הִתְקַשְּׁטוּת. כאשר מדובר ב:"הבגדים, הפריטים והאביזרים שפרט כלשהו לובש, חובש, נועל, עונד וכן הלאה במקביל. מערכת לבוש".

אחד הדברים שנאמרו על אפנה הוא שמדובר בתכתיבים למה שנחשב "נכון" ו"ראוי". מה שבטוח זה שתכתיבים זה הדבר האחרון שמעניין את הבנות ולכן אני בוחרת עבורן את המונח "התלבשות". ככה אני רואה את מה שהבנות עושות בכל מה שקשור ללבוש, הן מתעטרות, מתגנדרות ומתקשטות, לעתים על סף ההתחפשות. הן לא צריכות להיות פאשינסטות ניו-יורקיות מתוחכמות כמו הרביעייה הטלוויזיונית הנודעת האחרת. הן יכולות להיות האנטי-תזה שלהן וזאת בלי ליפול לקטגוריית קורבנות האפנה.

ג'סה היא ללא הספק הטווסית שבחבורה והיא ליטרלי מתקשטת בנוצות, לפעמים היא גם שועל ואז היא מתעטרת בפרוות מזויפות (לא הצלחתי למצוא תמונה שלה בפרווה מזויפת אז אולי המצאתי את זה כי זה הרושם שהיא מייצרת) היא לובשת גם הרבה שמלות קימונו, שמלות דמויות גלביה ואוברסייזד קרדיגנים בסגנון בוהו-שיק, טוב, זה כי היא כזו "פרי-ספיריט". כשהאנה מתגנדרת היא בוחרת בהדפסים שמחים של דובדבנים, זיקיות, ציפורים ופרחים. אפשר כמעט לומר שהיא בחורה Down to earth עם כל האלמנטים האלו מעולם החי והצומח (אבל כל מי שצופה בסדרה יודעת שזה לא נכון) וכדי לא לשכוח זאת לעולם היא תדאג להבליט את הקישוט הקבוע שלה, קעקוע העץ המלבלב על הזרוע שלה. מארני תופסת את משבצת הסולידיות והקלאסיות שלרוב חוטאת בשעמום. בעונה הראשונה מארני עבדה בתור אוצרת אמנות ולבשה הרבה שמלות בגזרות קלאסיות בצבעים אחידים, עם סיום הקריירה האמנותית שלה היא ניסתה את מזלה בתור זמרת ועברה לסגנון יותר משוחרר של גי'נסים, טי-שרטים וסווטישרטים עם הדפסים וגם חלקים. ללא ספק מארני היא הדמות הפחות מקושטת מכולן. שוש היא האמביציוזית יותר מבין כל הארבע ונראה שלבטי אפנה כן מעסיקים אותה באיזשהו מובן. היא אוהבת חולצות צמודות וחמודות וחצאיות מיני. הקישוט המרכזי של שוש אלו התסרוקות והאקססוריז האקסצנטריים שלה: עגילים, שרשראות, חגורות וקישוטי שיער שונים ומשונים.
אם מסתכלים על מה שהן עושות ומה שהן לובשות בקונוטציות חיוביות בעלות נימה משעשעת של התקשטות, התגנדרות והתעטרות, זה מתחבר עם המציאות החברתית שבה הן מתקיימות, המציאות המורכבת, הכאוטית והצבעונית שאיתה הן מתמודדות יום ביומו, בעודן פוסעות ממפתן דלתן אל עבר הקיום המשוגע שלהן.


אין תגובות :

הוסף רשומת תגובה