יום ראשון, 3 במאי 2015

הסיפור על איך **כמעט** נהייתי אוצרת אמנות, מוציאה לאור ומורה

לבטי קריירה מעסיקים את כולנו כל הזמן. חלק יודעים מה הם רוצים להיות כבר מגיל קטן; יש את אלו שהוריהם שותלים אותם בחוג לבלט בגיל 3 ומשם הם מתגלגלים להיות רקדנים מקצועיים ויש את אלו שהולכים עם אבא לעבודה ורוצים להיות בדיוק כמוהו כשהם יהיו גדולים: עורך דין, רופא או סתם מנהל גדול. אני לא ממש ידעתי מה אני רוצה להיות כשאני אהיה גדולה אבל תמיד ידעתי שאני רוצה ללמוד משהו מעניין ולקחתי את העניין של להחליט מה ללמוד מאוד ברצינות.

הדבר שהיה לי הכי חשוב הוא שזה יהיה תחום הומני ואמנותי וכך מצאתי את עצמי באוניברסיטת תל אביב בתכנית הרב תחומית לאמנויות (הגשתי מועמדות גם לחוג לקולנוע וטלוויזיה והתקבלתי אבל וויתרתי על זה כי הגעתי למסקנה שלקום ב4-5 בבוקר להפקות זה ממש לא בשבילי ואין סיכוי שאני אהיה מאושרת אם כך הולך להראות התואר שלי). לקראת סוף התואר, התחלתי באופן דיי מתבקש לשקול את המשך צעדיי ולהחליט סוף סוף מה אני רוצה להיות כשאני אהיה גדולה, אבל את העניין של להחליט במה לעבוד לקחתי קצת פחות ברצינות מאת העניין של להחליט מה ללמוד וביליתי את רוב חופשת הסמסטר כהרגלי בבהיה בסרטים וסדרות.

יום אחד הרגשתי ממש רע על כך שאני לא עושה שומדבר אקטיבי למען המשך חיי ובאותו הרגע זה קרה: הופיעה מולי (על מסך הטלוויזיה) בחורה צעירה, מוכשרת ומצליחה וחשבתי לעצמי: "היי גם אני יכולה להיות ככה" ולא רק שהיא הייתה צעירה, מוכשרת ומצליחה היא גם הייתה קריסטן בל והיא גילמה אוצרת אמנות, אם זה לא סימן משמיים עבור בוגרת תואר ראשון באמנויות אז מה כן. לא בזבזתי אף רגע וכבר באותו הלילה (למרות שאימא תמיד אומרת לי שעם החלטות גדולות צריכים לחכות בבוקר), מילאתי את טופס הרישום ללימודי תעודה באוצרות ומוזיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב והייתי כל כך גאה בעצמי-סוף סוף החלטתי מה אני רוצה להיות כשאני אהיה גדולה. אני אהיה אוצרת אמנות ואני אהיה מוכשרת ומצליחה כמו קריסטן בל!...אז זה לא קרה.

חודשיים אחרי זה התקשרו לזמן אותי לראיון הקבלה וזה היה אחרי ששמעתי סיפור על כך שהם לא קיבלו חברה שלי שהייתה סופר גאון בתולדות האמנות והכירה כל גלריה וכל אמן וכל יצירה ואם לא קיבלו אותה אז לי בטוח אין שום סיכוי. חוץ מזה, היו לי לבטים על כך ולא הייתי בטוחה בכך שזו באמת החלטה שנעשתה בצורה שקולה וחכמה (מה? להחליט מה אני רוצה להיות כשאני אהיה גדולה בעקבות דמות מסרט זה לא שקול?), אז אמרתי לגברת שהתקשרה אליי שאני מצטערת אבל שהחלטתי לוותר.

למי שתוהה באיזה סרט מדובר, אז זה When in rome וזו מעין קומדיה רומנטית צ'יזית וחוץ מזה שהיא כמעט הכריעה את גורלי, אין לי מושג מה קרה שם. מה שכן, אני זוכרת שחשבתי שהיא לבושה יפה כמובן וזה בהחלט אחד הדברים החשובים בעת בחירת קריירה (...)


נראה לי שאני עומדת לראות את הסרט הזה שוב והפעם כמו שצריך.

הסיפור על איך כמעט נהייתי מוציאה לאור בהוצאת ספרים הוא כמובן גם בהשראתה של דמות בדיונית והפעם מדובר בסדרת טלוויזיה שיש סיכוי טוב שאני היחידה בעולם שצפתה בה: Being Erica, אין לכם מושג מזה, אה? חבל, ההפסד כולו שלכם. קודם כל, הסדרה מתרחשת בטורונטו שהיא סופר מגניבה לדעתי-הייתי עוברת לשם בכיף בזה הרגע. שנית כל, אממ בעצם אין שנית כל. בכל מקרה, אריקה היא בחורה שבבעלותה איזה שני תארים בספרות אנגלית והיא ממש חמודה ומשום מה לא כל כך הולך לה עם ענייין מציאת העבודה, אבל דיי מהר היא מתחילה לעבוד בתור עורכת בהוצאת ספרים ולבסוף מקימה הוצאת ספרים משל עצמה עם שותפה ממקום העבודה הקודם. וכמובן שבתור "מחליטת-מה-אני-רוצה-להיות-כשאני-אהיה-גדולה-בעקבות-הזדהות-יתר-עם-דמויות-לא-אמיתיות" החלטתי שאני גם צריכה להיות מוציאה לאור, בדיוק כמו אריקה! במקרה הזה, ההרשמה ללימודים רלוונטים לא הייתה כה אימפולסיבית כמו במקרה קריסטן בל-אוצרת אמנות, כך שהתבשלתי קצת עם ההחלטה עד שלבסוף נרשמתי לתואר שני בספרות (לטינו-אמריקאית) באוניברסיטה העברית. שרדתי שם שנה ופרשתי. אחח, עוד חלום שנגוז. אבל ברצינות עכשיו, הסדרה הזו הייתה כל כך מתוקה וממש נהניתי לצפות באריקה מטופפת בעקביה ברחובות טורונטו בדרך למקום העבודה השווה שלה (בפועל הם עסקו בעיקר בספרי "עזרה עצמית" ולא בפרוזה כמו שאריקה תמיד רצתה אבל לא נורא...)

בעצם הטריגר לפוסט הזה היה בכלל בעקבות צפיה שגרתית בגירלז, בפרק שבו האנה והמטפל שלה החליטו שהיא נועדה לטפל באחרים (?!) כאשר במקביל האנה החליטה שהיא לא יודעת לכתוב ואם היא לא יודעת לעשות (לכתוב) אז היא צריכה ללמד. למרות השם הרע שהוצאתי לעצמי עד נקודה זו, לא, לא נרשמתי ללימודי תעודת הוראה בסמינר הקיבוצים ולא החלטתי להיות מורה כמו האנה, אבל כאמור זה מה שגרם לי להזכר באיך כמעט נהייתי אוצרת אמנות ומוציאה לאור...

אגב, אני יודעת שבכל הזדמנות אוהבים להזכיר שלינה דאנהם בכוונה מלבישה את האנה בצורה לא מחמיאה וזה באמת נכון הרבה פעמים, אבל אני חייבת להודות שאהבתי את האאוטפיט שלה בסיום הפרק, כאשר היא עומדת להכנס לבית הספר. היא לובשת שמלה צבעונית חמודה שיושבת עליה טוב, מלווה בתיק חאקי-ירוק בקבוק שמתכתב יפה עם הצבעים בשמלה. יייי האנה! או שלא בעצם?....:/


2 תגובות :