יום שבת, 14 בינואר 2017

תמונות של בית




מי מביניכן שעוקבות אחריי באינסטוש (אתן חמודות, תודה!) בטח שמו לב שבזמן האחרון אני מצלמת הרבה תמונות של הבית שלי. מאז שעברנו לדירה הנוכחית, לפני כשנה וחצי, אני מאוד נהנית מכל מה שקשור לעיצוב הבית וכל פריט שרכשתי התחבר בצורה ממש טובה (לדעתי) לשאר הפריטים וכך נוצר לו חלל מאוד ביתי ונעים. למזלי, תודות לכך שהפחתתי דרסטית קניות של בגדים והחלטתי להתמקד בניצול הארון הקיים, יכולתי להשקיע יותר בעיצוב של הדירה. מבחינתי, הבחירה של הריהוט והפריטים הייתה ממש כמו עבודת אוצרות; אספנו פריטים מכל מיני מקומות לאחר עבודת בילוש של ממש, וברור שיש גם דברים מאיקאה, אבל לא רק. בכל מקרה, אני מאוד מרוצה מהתוצאה, ממש כיף לי בבית שלי ואני יכולה לומר בבטחון מלא שהבאתי אותו לכדי רביצה אולטימטיבית, בדיוק בזמן לטרנד החדש מבית היוצר הדני העונה לשם: HYGGE. והנה לחילופין שתלתי גם את עצמי בתמונות של הבית שלי, לבושה בהתאמה ראויה להערכה לספה.








יום ראשון, 1 בינואר 2017

ספר, סרט וסדרה שאהבתי - מהדורת סופשנה!


And this is the moment, this is exactly what she is born to be
And this is what she does and this is what she is
And this is the moment, this is exactly what she is born to be
This is what she is and this is what she does




כבר כמה שנים שה-31.12 מסתיים אצלי בטונים חורקים למדי, כן כן, למרות שאני רוסייה ובכלל אמורה להשתכר משמפנסקייה (שמפניה) ולבלוס לחם עם חמאה וקוויאר (איקרה ברוסית ולא, זו לא האיקרה הרומנית) עד אובדן הכרה. אבל לא כך המצב ובמקום השמחה הטהורה הזו, יש איזו מלנכוליה ובלוז באוויר ביום הזה. ואם כבר ללכת על זה עד הסוף ולסכם את מה ששנת 2016 הייתה בשבילי במשפט - אני חושבת שזו הייתה שנה עם לא מעט אכזבות וכאבי גדילה, לצד רגעים קטנים של יופי ופשטות נוגעת ללב. בהתאמה, יצא שהסרט, הסדרה והספר האהובים עליי השנה, גם נושאים בהם המון כאב ועצבות אבל גם הרבה יופי. 


Image result for one more time with feeling
http://www.heyuguys.com/one-more-time-with-feeling-review/
ללא ספק יצירת האמנות הכי יפה ומרגשת שיצא לי להיות עדה לה השנה. ניק קייב איבד את בנו המתבגר ביולי 2015, בזמן שהוא עבד על אלבומו Skeleton tree. הסרט הדוקומנטרי של הבמאי המוכשר אנדרו דומיניק שיצא השנה, עוקב אחר הקלטות האלבום ותהליך ההתאבלות של ניק קייב. הסרט מצולם בשחור-לבן ובתלת מימד וקטעי השירה של ניק קייב והדיאלוגים פשוט חודרים לנשמה. קשה לתאר במילים את ההרגשה בעת הצפייה, זה מרגיש קצת כמו חוויה רוחנית, משהו חד פעמי שלא ניתן לשחזור. זה שהיו שתי הקרנות בלבד ברחבי העולם במקביל, בהחלט מוסיף לחד הפעמיות של היצירה הזו. 

סדרה// The Killing

Image result for sarah linden

ממש לא מדובר בסדרה שיצאה השנה, אבל צפיתי בה השנה בצפיית בינג', אז היא לגמרי נכנסת לרשימה. מדובר בסדרת מתח - תעלומה משטרתית שחוקרת רצח של נערה בת 16. דה קילינג מציגה באופן מושלם את החוויה האנושית המשלימה של הכאב המהול ביופי ולהפך. הסדרה עוקבת אחר משפחתה המתאבלת והמחפשת תשובות של הנערה, ואחר חייה האישיים של הבלשית. לא חוסכים מאיתנו את התגלמות הרוע האנושי בשיאו ועם זאת, הרגעים בהם מפציעה התקווה והחום האנושי הם כל כך קסומים ונוגעים. כמו כן, יש בסדרה את הרגע הרומנטי הכי חזק בטלוויזיה ובקולנוע שראיתי מזה הרבה זמן. ומיריאל אנוס שמגלמת את שרה לינדן הבלשית פשוט מדהימה!


Image result for ian mcewan sweet tooth

לכאורה מדובר בפרשיית ריגול בשלהי המלחמה הקרה - אבל בעצם זה סיפור על אהבות נכזבות ועל סרינה, הבחורה הצעירה והיפה שעומדת במרכזן. יצא לי להזדהות איתה המון, באי-ההבנות, באכזבות ובהתפקחויות שהן תמיד מנת חלקן של מערכות יחסים. (גילוי נאות: הספר ראה אור בעברית כבר ב2013, אבל אני התוודעתי אליו רק השנה דרך העבודה  - אני עובדת בהוצאת עם עובד שהוציאה לאור את הספר, אבל אתם לגמרי יכולים להסיר דאגה מליבכם: מדובר בהמלצה כנה וחמה מאוד). 

אז כאמור, השנה הסתיימה בנימה קצת חורקת, אבל - 2017 - אני מוכנה. Bring it On!