תמונות ותובנות מהתקופה האחרונה

עברו קצת יותר מחודשיים מאז הפעם האחרונה שכתבתי בבלוג ובזמן הזה הספקתי לעשות ולחשוב הרבה דברים שלא יצא לי להעלות על הכתב. בדרך כלל אני אוהבת לכתוב רק אם יש לי רעיון או נושא ספציפי ואם אין לי, אז אני מעדיפה שלא לכתוב בכלל וכך יוצא שיכולים לעבור חודשיים ואפילו יותר ללא נוכחות בבלוג. כמובן שהעובדה שזו הייתה תקופה די עמוסה עבורי לא מועילה, אבל אז אמרתי פאק-איט, אני אכתוב בכל מקרה, כי בא לי. וייצא מה שייצא.

שאריות מסן פרנסיסקו, מזג אוויר טוב ושיער קצת יותר ארוך.

***

אני בן אדם שמקדיש המון מחשבה לדברים, כל כך הרבה מחשבה שלפעמים זה מעצבן (בעיקר את הסובבים אותי שצריכים להקשיב לי משמיעה את מחשבותיי בקול) כי לא תמיד זו מחשבה מהסוג הטוב, לפעמים זה על דברים ממש שוליים ומינוריים שלהקדיש להם מחשבה יותר מדקה ייחשב עבור אנשים נורמליים כבזבוז זמן משווע, אבל עבורי זה ממש ספורט.

למשל, לפני שפתחתי את הבלוג ובמהלך הכמעט שנתיים שהוא כאן, חשבתי עליו הרבה (על הבלוג, כן?). על מה המשמעות שלו עבורי? זה בלוג אופנה? זה בלוג תרבות? למה אני בכלל עושה את זה? להצטלם? לא להצטלם? למה בלוגריות אחרות עושות את זה? ולמה לא כולם עושים את זה? זה מתאים רק לאנשים שאוהבים לכתוב? זה מתאים לאנשים עם חיים מעניינים? זה מתאים לאנשים שפשוט חייבים לתעד הכל? לא תמיד הצלחתי לשייך את עצמי לאף אחת מההגדרות האלו וגם לא תמיד היו לי תשובות. אני שומעת הרבה שלכתוב בבלוג פשוט צריך להיות כיף, ובכלל כל הדברים האלו שאני מקדישה להם יותר מדי מחשבה צריכים להיות פשוט כייפים ולא צריך להתקע עליהם כל כך. אבל כפי שכבר הבהרתי, אני מהנתקעות. 

ואם כבר להתקע, אז שיהיה מול נוף כזה

***

הבלוג מתבסס הרבה על האהבה שלי לסדרות טלוויזיה ולאחרונה לא יצא לי לראות סדרות איכות שגרמו לי לחשוב על דברים מעניינים, במקום זה אני שורפת תאים במוח עם סדרות טראשיות למדי שאני אפילו לא רוצה לציין את שמותיהן כאן מחמת הבושה. במקביל התחלתי עבודה חדשה ובעבודה הזו אני מוקפת בספרים. להיות כל הזמן סביב ספרים גורם לי לרצות לעשות בינג' ספרותי, לחזור הביתה מהעבודה ובמקום ללחוץ על פליי בנטפליקס, אז לפתוח איזה ספר ולקרוא פרק אחר פרק ואחר כך להמשיך לספר הבא. אני מאמינה שהרוב יסכימו איתי שבינג' ספרותי זה הרבה יותר קשה, כי זה דורש מאיתנו להיות חזקים ולא להכנע להפרעות הקשב והריכוז (שאצלי הן התפתחו, למרבה האירוניה, בסביבות גיל 28). אז כן, בא לי לקרוא יותר ספרים. וגם בא לי לכתוב ספר. ואפילו יש לי רעיון.

בינתיים אני קוראת ספרים של אחרים ו"חווית משתמש" של נועה סוזנה מורג ממש מעולה.

***

החום הגדול הולך להשאר במחוזותינו בתקופה הקרובה, אבל יולי-אוגוסט-החודשים הרשמיים של הקיץ עומדים להסתיים ואני לא מרגישה שמימשתי את עצמי אפנתית בקיץ הזה. מה שהכי רציתי זה ללבוש שמלות קלילות ומתנפנפות עם הדפסים שמחים, כמו גם-שמלות שחורות ושיפוניות עם נקודות לבנות, אבל לצערי לא הצלחתי למצוא משהו בסגנון שאהבתי...

בינתיים זה מה שאני לובשת.

והתובנה הסופית להיום שהיא גם סוג של איחול לעצמי: אולי ספטמבר יביא איתו שמלות מתנפנפות ועוד כמה פוסטים על כלום. כי זה גם נחמד ולא תמיד חייבים לחשוב כל כך הרבה.