יום חמישי, 24 באוגוסט 2017

דמדומי קיץ

מארק לאנגן, תעשה לי ערפד!

אין משהו שמתחבר לי לקיץ יותר מערפדים. כן אני יודעת שזה מוזר, לא ים, לא שמלות קצרות מתנפנפות או קרטיבים, אלא ערפדים. וזה נשמע ממש מוזר, מהרבה סיבות אני יודעת, ובעיקר כי הקטע עם ערפדים זה שהם יצורים ליליים והשמש היא האויב הכי גדול שלהם, אבל עדיין יש משהו בתשוקה ובלהט שהם מביאים איתם לכל מקום (כן, אני מדברת על סדרות, סרטים וספרים) שהוא ממש קייצי במהות שלו.

המוות הפתאומי של נלסן אליס, לאפייט המושלם מTrue Blood לפני כחודש, גרם לי להתגעגע לסדרה אפילו יותר מבדרך כלל, בעיקר לעונות הראשונות שלה. אני זוכרת שכשהסדרה יצאה ב-2008 חשבתי לעצמי: "מזה הדבר המדהים הזה", היא הייתה כזו מקורית ומרעננת, ופתאום ערפדים הם חלק מהחברה וזה לא סוד כמוס יותר. הערפדים הם על תקן המהגר, הזר, החריג ולחגיגה מצטרפים אנשי זאב ושיפטרים וקוראי מחשבות ובעצם גם מי שאין לו כוחות על טבעיים, הוא ווירדו ומנודה, וזה תמיד הרבה יותר כיף מסתם אנשים מושלמים.





הדימוי של הערפד הדרומי, בלואיזיאנה החמה נוטפת הזיעה, כמו בדם אמיתי, גם מצטרף לאווירה הקיצית שאני מדברת עליה. עם כל החיוורות שלהם, והתחכום האלגנטי היה מתאים להם בכלל להיות אנשי העיר הגדולה שמתעוררת לחיים בלילות, אבל זה לא המצב. ואני מוצאת שהדיסוננס לכאורה הזה כל כך נכון ומתאים בעצם. ערפד עם מבטא דרומי שחי בבית אחוזה ענק ומתפורר ליד ביצה והרבה צהוב חם מסביב. זה הדבר האמיתי. 
עם בואו של הקיץ חשבתי לעצמי לעשות בינג' על הסדרה כדי להזכר בימים עברו, אבל בסוף החלטתי להזמין את הספר שעליו מבוססת הסדרה וזה לגמרי סגר לי את הפינה הזו.


בנוסף, יש בנטפליקס את כל העונות של יומני הערפד, סדרה שיצאה פחות או יותר במקביל לדם אמיתי וכמוהה גם מתנהלת בעיירה קטנה, אמנם לא בלואיזיאנה הלוהטת, אבל גם מספקת את אותו השממון והמסתורין שאופף את הפרברים. בניגוד לדם אמיתי, סדרה של HBO עם כל המשתמע מכך, יומני הערפד מכוונת לקהל צעיר ובעיקר סחי יותר ואלנה הדמות הראשית היא הגרסה העוד יותר מעצבנת של לאנה מסמולוויל, אבל יש לה 7 עונות ונחמד לצפות בה בבינג' ולהתנתק מהכל לכמה שעות בערבים החמימים ולא לחשוב על כלום.

טוב נו, זו גם דרך נחמדה להתנתק מהכל ולא לחשוב על כלום.



אין תגובות :

הוסף רשומת תגובה