לאחרונה אני מוצאת את עצמי מטרילה פידים של חברי פייסבוק עם המלצות לסדרות וסרטים בנטפליקס והחלטתי שלמרות שיש לא מעט פוסטי המלצות מהסוג הזה ברשת, גם אני רוצה אחד כזה. הרי כדאי שאני אעשה משהו עם כל המידע הדיי מיותר הזה שאגרתי לפני שאתפוצץ ויתחילו לדווח עליי לאלהי הפייסבוק. אחרי שתרפרפו על רשימת הצפייה שלי, בטח תחשבו אחד מתוך שני דברים:
עוד ברשימה הזו:
פני דרדפול, בייטס מוטל - שתי סדרות שלא קיבלו את תשומת הלב הראויה וחבל כי הן מטרידות, עצובות וגם אומרות הרבה דברים יפים על אהבה, משפחה וחברות.
אליהן מתווספות (ולא נראה לי שאני צריכה להסביר למה): טופ אוף דה לייק, פארגו, מד מן והאנשים נגד אוג'יי סימפסון וגם Stranger Things.
// סדרות קומדיה/רומנטיות חובה //
Master Of None - עזיז אנסארי מגלם את דב ומספר את הסיפור המוכר של בני העשרים, שלושים שמחפשים את עצמם בעיר הגדולה, אבל הוא עושה את זה בדרך כל כך משעשעת, מרעננת, אנושית וכנה שאי אפשר שלא להתאהב בו ובה. מה שכבש אותי בעיקר זו הדרך הרגישה שלו להראות את כל הצדדים ואת הפערים הבלתי נמנעים שיש בין בני דור ה-Y להוריהם, בעיקר את המתיחות ואי ההבנות שיש בן בני מהגרים להוריהם, והוא עושה זאת בחמלה ובהבנה שלרוב פוסחים עליהן בסדרות מהסוג הזה שמתמקדות יותר באיך לתקוף ולזלזל בהורים או בכל מי שלא 'בא למילניאלס בטוב'.
וגם יש לו את הדירה הכי יפה בטלוויזיה. כתבתי על זה פעם כאן. ובדומה לסדרה הבאה ברשימה, זו סדרת מקור של נטפליקס עם המון נשמה!
LOVE - מגוללת את סיפור האהבה המגושם ועם זאת מלא החן של מיקי וגאס. סדרה שפשוט נועדה לצפיית בינג', בעיקר בגלל שכמעט כל תחילת פרק הוא המשכו של הפרק הקודם. גאס ומיקי נפגשים לראשונה במקום בלתי צפוי ולא מאוד סקסי ועל הבסיס הזה הקשר שלהם נבנה והופך להיות מציאותי עד כאב, מעורר הזדהות ומתכתב עם החיים שלנו כמו שהם בדרך כלל: קצת אפורים, מלאים בירידות ועליות ומלווים ברגעים קטנים וחמקמקים של אושר טהור. כתבתי עליה בעבר בבלוג כאן.
ג'יין הבתולה - טוויסט פארודי על סדרות הטלנובלה שהיינו רואות עם סבתא שלנו כשהיינו קטנות. אני מודה שלפני שהתחלתי לצפות בה, חשבתי כמו רבים אחרים, לא בצדק, שזו סדרה טראשית שלא שווה התייחסות רצינית, אבל זה ממש לא נכון! זו סדרה מתוקה ומעניינת שמציגה בצניעות וקסם רבים, דמות מילניאלית שלא חייבת לגור בניו יורק או אל איי כדי לשרוד בעולם הנורא הזה, אלא בכלל חיה עם אימא שלה וסבתא שלה (!) בבית קטן בפאתי מיאמי ולמרבה הפלא ואולי דווקא בגלל זה, אבודה קצת פחות מרובנו ומצליחה להגשים את חלומותיה, או לפחות לא חוטפת התמוטטות עצבים בזו אחר זו בזמן שהיא מנסה.
עוד ברשימה הזו:
קימי שמידט, ברוקלין ניין ניין, לאבסיק.
// גילטיפלז'ר כיפי //
גוסיפגירל, שקרניות קטנות, ריברדייל.
לפני כשבועיים חשבתי שאוסיף לרשימה הזו גם את יומני הערפד שהייתה הסחת דעת חביבה לזמן מה, אבל באיזשהו שלב היא ממש החלה לעלות לי על העצבים (כן, אני מבינה שזה מגוחך שהיה לי איזשהו רגש לסדרה הזו, אבל שיט האפנס), אז אני מכניסה אותה עם הסתייגות, למרות שכנראה אין עוד אפאחת בעולם הזה שבכלל תחשוב על לצפות בה, אז כנראה שאנחנו מכוסים מהבחינה הזו.
// על טבעי שאפשר לתת צ'אנס //
החוזרים, גליץ', פריקוונסי
// לגמרי אפשר לוותר/הקרבתי את עצמי בשביל שאתם לא תצטרכו //
Izombie, בוסגירל, Easy ,OA ,Friends from college כי יש גבול לזלזול באינטליגנציה שלנו: המשחק הגרוע, חוסר האמינות וההתלהבות חסרת הבסיס מריחים ומסריחים מקילומטרים.
עוד שתי סדרות שלא לגמרי החלטתי לגביהן הן: You me her וג'יפסי כי שתיהן קצת מעצבנות וממש לא מדובר ביצירות מופת, אבל יש בהן גם דברים טובים, יותר ב-You me her אגב, שמה שמעצבן שם בעיקר זה הבעל, כי שתי הבנות הן כייפיות ושנונות ויש דיאלוגים לא רעים בכלל.
// נוסטלגיה חביבה //
שולחן לחמישה, בנות גילמור, פריקס אנד גיקס ומתי כבר פליסיטי תגיע?
// חייבת לצפות בהמשך //
ברודצ'רץ' - לפני כשנתיים משום מה צפיתי בגרסה האמריקאית שהיתה לא רעה, אבל לברודצ'רץ' יש עוד שתי עונות, אז נראה לי שאראה את העונה הראשונה סוג של שוב רק כדי לצפות גם בעונות הבאות.
// סדרות שכולם אוהבים לאהוב ואני אוהבת לשנוא //
האישה הטובה, קראשינג, ג'סיקה ג'ונס, how to get away with murder, שחור זה הכתום החדש, please like me.
// סדרות מקור של נטפליקס שכולם ראו, ואותי הן לא כל כך מושכות //
בית הקלפים, נרקוס וסמוך על סול (שהתחלתי ואני חייבת להודות שהיא חביבה והכל אבל היו לי ציפיות הרבה יותר גדולות...)
בנימה אופטימית ושונאת זו אסיים ואתחיל לעבוד על חלק ב'-הסרטים!
תודו שאתם מחכים לזה... ואם דרושות הבהרות לגבי הסדרות שלא פירטתי לגביהן לטוב ולרע, מוזמנות לכתוב ולשאול בתגובות וכמובן להמליץ על סדרות שלא מופיעות ברשימה:)
1// וואו! יש לה המון זמן פנוי וממש מעט חיים, אם בכלל.
2// וואו! איזה כשרון מבוזבז, לא עדיף כבר לעבוד בזה ולפחות לקבל קצת כסף על כל שעות הבהייה האלו.
אז כנראה שזה יותר בכיוון האופציה הראשונה, אבל שיהיה.
בגלל שאני מחוברת לנטפליקס בערך מהיום הראשון שהוכרז שהשירות זמין בישראל ועל כן הספקתי לראות כנראה סדר גודל של עשרות סדרות וסרטים, אני מאמינה שתמצאו את הרשימה שלי מועילה (וזה גם כיף לי, אז בכלל). אני אחלק אותה לפי ז'אנרים וסגנונות ויהיו גם אנטי-המלצות על דברים באמת פח אשפה שמשום מה ראיתי מההתחלה ועד הסוף והתעצבנתי לאורך כל הדרך (חיים, מישהו כבר שאל איפה הם?).
מתחילים!
** רק לפני הכל, שני דיסקליימרים קטנים:
- סדרות המקור של נטפליקס ברובן חסרות נשמה (חוץ מכמה בודדות שאכתוב עליהן כאן). כלומר, הן עשויות טוב, מבחינת צילום ועריכה וכו', אבל פשוט נוסחאתיות מדי ואפשר להריח את זה מקילומטרים, מה שלי באופן אישי מוריד ממש.
- חסרות עונות! סדרות שאינן הפקות מקור של נטפליקס לא מגיעות עם כל העונות שכבר שודרו, מה שמוביל בתום הבינג' לרוץ ולהוריד את העונות החסרות וחבל. זה אפילו קורה עם סדרות שכבר הסתיימו, אבל אם לא עברה לפחות שנה מאז ששודר הפרק האחרון, אנחנו עדיין לא זוכים לראות את העונה האחרונה בנטפליקס. באסוש רצינית.
מתחילים!
** רק לפני הכל, שני דיסקליימרים קטנים:
- סדרות המקור של נטפליקס ברובן חסרות נשמה (חוץ מכמה בודדות שאכתוב עליהן כאן). כלומר, הן עשויות טוב, מבחינת צילום ועריכה וכו', אבל פשוט נוסחאתיות מדי ואפשר להריח את זה מקילומטרים, מה שלי באופן אישי מוריד ממש.
- חסרות עונות! סדרות שאינן הפקות מקור של נטפליקס לא מגיעות עם כל העונות שכבר שודרו, מה שמוביל בתום הבינג' לרוץ ולהוריד את העונות החסרות וחבל. זה אפילו קורה עם סדרות שכבר הסתיימו, אבל אם לא עברה לפחות שנה מאז ששודר הפרק האחרון, אנחנו עדיין לא זוכים לראות את העונה האחרונה בנטפליקס. באסוש רצינית.
// סדרות דרמה חובה //
הרומן - חייהם הבטוחים של זוג ניו יורקי בורגני וארבעת ילדיהם מתהפכים ומתערבלים כשהם יוצאים לחופשת הקיץ השנתית בהאמפטונס. אני יכולה להגיד בבטחון שאינו חף מדרמטיות שהסדרה הזו שינתה לי את החיים. יש משהו חמקמק בקסם שלה שקשה לתאר במילים, מעין פיוטיות ורוחניות שקיימות גם בצילום ובעריכה, וגם בסיפורים ובדרך ההתמודדות של הדמויות העגולות שכל הזמן גדלות ומתפתחות. גם נקודות המבט השונות שבונות את הסדרה ואיך כל אלו משפיעות על הדמויות הן מהמרעננות שנמצאות היום בסביבה. פשוט מצאתי את עצמי חושבת עליה ומתרגשת ממנה כמו שלא יצא לי להתרגש מסדרות אחרות. הזכרתי אותה בעבר בבלוג כאן.
ריי דונובן - עוקבת אחר סיפורם של האחים דונובן והאב הסורר שמשתחרר מהכלא שמספק לכולם אקשן נגד רצונם. למרות שאפפעם לא באמת ראיתי את הסופרנוס במלואה, אלא פרק פה, פרק שם, מתישהו בצעירותי (חייבת לבנג'ג' אותה במיידי), יש משהו בריי דונובן שגורם לי להגיד שהיא מזכירה את הסופרנוס, בעיקר בגלל הדרמה המשפחתית והדמות הגברית הראשית הטראגית שנאבקת בכולם ובעיקר בשדים של עצמה. היא עוצמתית, דרמטית, מרגשת ועשויה טוב וגם - הסיפורים של הדמויות מעניינים וסוחפים. ויש לה פסקול מעולה!
The Fall - רוצח סדרתי מסתובב חופשי ובניגוד לסדרות אחרות, אנחנו יודעים מי הוא מההתחלה, מה שמוסיף לקושי שלנו לשנוא אותו באופן מוחלט כי כשהוא לא רוצח סדרתי הוא אב ובעל למופת. סדרה קשה ומעוררת מחשבה, שנמצאת ברשימה הזו בעיקר בגלל המשחק המושלם של ג'יליאן אנדרסון שמגלמת את סטלה גיבסון הבלשית הפמיניסטית, דמות שאפשר לומר שלא נראתה בטלוויזיה עד כה. הדרך הנוקבת והרגישה שלה להציג את הדברים כפי שהם בלי לפחד ובלי לעורר אנטגוניזם היא מעוררת השראה. ציטוט אהוב:
the basic human form is female. Maleness is... a kind of birth defect...
הרומן - חייהם הבטוחים של זוג ניו יורקי בורגני וארבעת ילדיהם מתהפכים ומתערבלים כשהם יוצאים לחופשת הקיץ השנתית בהאמפטונס. אני יכולה להגיד בבטחון שאינו חף מדרמטיות שהסדרה הזו שינתה לי את החיים. יש משהו חמקמק בקסם שלה שקשה לתאר במילים, מעין פיוטיות ורוחניות שקיימות גם בצילום ובעריכה, וגם בסיפורים ובדרך ההתמודדות של הדמויות העגולות שכל הזמן גדלות ומתפתחות. גם נקודות המבט השונות שבונות את הסדרה ואיך כל אלו משפיעות על הדמויות הן מהמרעננות שנמצאות היום בסביבה. פשוט מצאתי את עצמי חושבת עליה ומתרגשת ממנה כמו שלא יצא לי להתרגש מסדרות אחרות. הזכרתי אותה בעבר בבלוג כאן.
ריי דונובן - עוקבת אחר סיפורם של האחים דונובן והאב הסורר שמשתחרר מהכלא שמספק לכולם אקשן נגד רצונם. למרות שאפפעם לא באמת ראיתי את הסופרנוס במלואה, אלא פרק פה, פרק שם, מתישהו בצעירותי (חייבת לבנג'ג' אותה במיידי), יש משהו בריי דונובן שגורם לי להגיד שהיא מזכירה את הסופרנוס, בעיקר בגלל הדרמה המשפחתית והדמות הגברית הראשית הטראגית שנאבקת בכולם ובעיקר בשדים של עצמה. היא עוצמתית, דרמטית, מרגשת ועשויה טוב וגם - הסיפורים של הדמויות מעניינים וסוחפים. ויש לה פסקול מעולה!
 |
| תמונה מכאן: https://www.whats-on-netflix.com/other/ray-donovan-netflix/ |
The Fall - רוצח סדרתי מסתובב חופשי ובניגוד לסדרות אחרות, אנחנו יודעים מי הוא מההתחלה, מה שמוסיף לקושי שלנו לשנוא אותו באופן מוחלט כי כשהוא לא רוצח סדרתי הוא אב ובעל למופת. סדרה קשה ומעוררת מחשבה, שנמצאת ברשימה הזו בעיקר בגלל המשחק המושלם של ג'יליאן אנדרסון שמגלמת את סטלה גיבסון הבלשית הפמיניסטית, דמות שאפשר לומר שלא נראתה בטלוויזיה עד כה. הדרך הנוקבת והרגישה שלה להציג את הדברים כפי שהם בלי לפחד ובלי לעורר אנטגוניזם היא מעוררת השראה. ציטוט אהוב:
the basic human form is female. Maleness is... a kind of birth defect...
עוד ברשימה הזו:
פני דרדפול, בייטס מוטל - שתי סדרות שלא קיבלו את תשומת הלב הראויה וחבל כי הן מטרידות, עצובות וגם אומרות הרבה דברים יפים על אהבה, משפחה וחברות.
אליהן מתווספות (ולא נראה לי שאני צריכה להסביר למה): טופ אוף דה לייק, פארגו, מד מן והאנשים נגד אוג'יי סימפסון וגם Stranger Things.
// סדרות קומדיה/רומנטיות חובה //
Master Of None - עזיז אנסארי מגלם את דב ומספר את הסיפור המוכר של בני העשרים, שלושים שמחפשים את עצמם בעיר הגדולה, אבל הוא עושה את זה בדרך כל כך משעשעת, מרעננת, אנושית וכנה שאי אפשר שלא להתאהב בו ובה. מה שכבש אותי בעיקר זו הדרך הרגישה שלו להראות את כל הצדדים ואת הפערים הבלתי נמנעים שיש בין בני דור ה-Y להוריהם, בעיקר את המתיחות ואי ההבנות שיש בן בני מהגרים להוריהם, והוא עושה זאת בחמלה ובהבנה שלרוב פוסחים עליהן בסדרות מהסוג הזה שמתמקדות יותר באיך לתקוף ולזלזל בהורים או בכל מי שלא 'בא למילניאלס בטוב'.
וגם יש לו את הדירה הכי יפה בטלוויזיה. כתבתי על זה פעם כאן. ובדומה לסדרה הבאה ברשימה, זו סדרת מקור של נטפליקס עם המון נשמה!
LOVE - מגוללת את סיפור האהבה המגושם ועם זאת מלא החן של מיקי וגאס. סדרה שפשוט נועדה לצפיית בינג', בעיקר בגלל שכמעט כל תחילת פרק הוא המשכו של הפרק הקודם. גאס ומיקי נפגשים לראשונה במקום בלתי צפוי ולא מאוד סקסי ועל הבסיס הזה הקשר שלהם נבנה והופך להיות מציאותי עד כאב, מעורר הזדהות ומתכתב עם החיים שלנו כמו שהם בדרך כלל: קצת אפורים, מלאים בירידות ועליות ומלווים ברגעים קטנים וחמקמקים של אושר טהור. כתבתי עליה בעבר בבלוג כאן.
ג'יין הבתולה - טוויסט פארודי על סדרות הטלנובלה שהיינו רואות עם סבתא שלנו כשהיינו קטנות. אני מודה שלפני שהתחלתי לצפות בה, חשבתי כמו רבים אחרים, לא בצדק, שזו סדרה טראשית שלא שווה התייחסות רצינית, אבל זה ממש לא נכון! זו סדרה מתוקה ומעניינת שמציגה בצניעות וקסם רבים, דמות מילניאלית שלא חייבת לגור בניו יורק או אל איי כדי לשרוד בעולם הנורא הזה, אלא בכלל חיה עם אימא שלה וסבתא שלה (!) בבית קטן בפאתי מיאמי ולמרבה הפלא ואולי דווקא בגלל זה, אבודה קצת פחות מרובנו ומצליחה להגשים את חלומותיה, או לפחות לא חוטפת התמוטטות עצבים בזו אחר זו בזמן שהיא מנסה.
 |
| תמונה מכאן: https://www.whats-on-netflix.com/other/when-will-season-2-of-jane-the-virgin-come-to-netflix/ |
עוד ברשימה הזו:
קימי שמידט, ברוקלין ניין ניין, לאבסיק.
// גילטיפלז'ר כיפי //
גוסיפגירל, שקרניות קטנות, ריברדייל.
לפני כשבועיים חשבתי שאוסיף לרשימה הזו גם את יומני הערפד שהייתה הסחת דעת חביבה לזמן מה, אבל באיזשהו שלב היא ממש החלה לעלות לי על העצבים (כן, אני מבינה שזה מגוחך שהיה לי איזשהו רגש לסדרה הזו, אבל שיט האפנס), אז אני מכניסה אותה עם הסתייגות, למרות שכנראה אין עוד אפאחת בעולם הזה שבכלל תחשוב על לצפות בה, אז כנראה שאנחנו מכוסים מהבחינה הזו.
// על טבעי שאפשר לתת צ'אנס //
החוזרים, גליץ', פריקוונסי
// לגמרי אפשר לוותר/הקרבתי את עצמי בשביל שאתם לא תצטרכו //
Izombie, בוסגירל, Easy ,OA ,Friends from college כי יש גבול לזלזול באינטליגנציה שלנו: המשחק הגרוע, חוסר האמינות וההתלהבות חסרת הבסיס מריחים ומסריחים מקילומטרים.
עוד שתי סדרות שלא לגמרי החלטתי לגביהן הן: You me her וג'יפסי כי שתיהן קצת מעצבנות וממש לא מדובר ביצירות מופת, אבל יש בהן גם דברים טובים, יותר ב-You me her אגב, שמה שמעצבן שם בעיקר זה הבעל, כי שתי הבנות הן כייפיות ושנונות ויש דיאלוגים לא רעים בכלל.
// נוסטלגיה חביבה //
שולחן לחמישה, בנות גילמור, פריקס אנד גיקס ומתי כבר פליסיטי תגיע?
// חייבת לצפות בהמשך //
ברודצ'רץ' - לפני כשנתיים משום מה צפיתי בגרסה האמריקאית שהיתה לא רעה, אבל לברודצ'רץ' יש עוד שתי עונות, אז נראה לי שאראה את העונה הראשונה סוג של שוב רק כדי לצפות גם בעונות הבאות.
// סדרות שכולם אוהבים לאהוב ואני אוהבת לשנוא //
האישה הטובה, קראשינג, ג'סיקה ג'ונס, how to get away with murder, שחור זה הכתום החדש, please like me.
// סדרות מקור של נטפליקס שכולם ראו, ואותי הן לא כל כך מושכות //
בית הקלפים, נרקוס וסמוך על סול (שהתחלתי ואני חייבת להודות שהיא חביבה והכל אבל היו לי ציפיות הרבה יותר גדולות...)
בנימה אופטימית ושונאת זו אסיים ואתחיל לעבוד על חלק ב'-הסרטים!
תודו שאתם מחכים לזה... ואם דרושות הבהרות לגבי הסדרות שלא פירטתי לגביהן לטוב ולרע, מוזמנות לכתוב ולשאול בתגובות וכמובן להמליץ על סדרות שלא מופיעות ברשימה:)
אין תגובות :
הוסף רשומת תגובה